10לא כארץ מצרים וכו׳ ונאמרה הבטחה וכו׳. פי׳ דכוונתו לתרץ מ״ט הוצרך לכתוב לא כארץ מצרים היא הוה סגי לומר כי הארץ וכו׳ ארץ הרים ובקעות למטר השמים וכולי וממילא הוה משתמע שאיננה כארץ מצרים ומשני דאצטריך לאפוקי ממה שהיו מערערין כשיצאו ממצרים שמא לא נבא וכו׳ והיינו כדפירש״י בפרשת דברים על פ׳ ותרגנו באהליכם וכו׳ במשל ב׳ שדות של שקיא ושל בעל וכו׳ עיין שם והדר פריך ודילמא לאו הכי שלא נאמרה פ׳ זו בזמן יציאתם ממצרים אלא אף זו מן התוכחות שאמר להם משה עכשיו והיתה כוונתו לומר להם צריכים אתם לתת לב שהרי הארץ הזו לא כארץ מצרים היא אלא רעה הימנה שהיא של בעל לכך צריכים אתם להתאמץ בתשובה כדי שתתברך להבא ולא תהיה רעה כמו שהיתה עד הנה ומשני דא״א לומר כן שהרי כתיב וחברון ז׳ שנים וכו׳ הרי שאפילו בזמן שהיתה ביד האומות היתה טובה ממצרים דרך טבע א״כ מוכרח לומר דפרשה זו הבטחה היא ובשבחה קא משתעי. והא דאצטריך לומר לא כארץ מצרים היא כדי להשיב להם תשובה ע״פ דרכם שהיו חוששין שמא אינה וכו׳ ובזה מיושב כל מה שהרגישו המפרשים ז״ל עיין:11אשר יצאתם משם אפילו ארץ רעמסס וכו׳. ק׳ דלעיל כתב דצוען משובחת מכל ארץ מצרים וא״י טובה הימנה וכאן כתב דעדיפא מארץ רעמסס וממ״נ חדא מתרתי כדי נסבה וליכא למימר דצוען ורעמסס חדא ארץ הואי דהא בגמרא דסוטה כי מייתי ההיא דרשה דלעיל דצוען המעולה שבכל מצרים דכתיב כי היו בצוען שריו פירש״י שריו של מלך ישראל ששלח אל פרעה לעזור לו וכו׳ אלמא פרעה בצוען יתיב ע״כ ורעמסס מארץ גושן כדפירש״י בפרשת ויגש והתם פירש בפ׳ בעבור תשבו בארץ גושן וכשתאמרו לו שאין אתם בקיאים וכו׳ ירחיקכם מעליו ויושיבכם בארץ אחרת. אלמא צוען לחוד וגושן לחוד והיה אפשר לומר דגושן היתה המעולה בענין א׳ כגון לאילנות ולאויר טוב ולפיכך שם מושב המלכים ורעמסס מעולה מכלם למרעה והיינו דקרי לה התם מיטב הארץ וקאמר הכא דא״י עדיפא מינה בכל מילי טפי מצוען לאוירא וטפי מרעמסס למרעה. ועי״ל דלעולם צוען היתה המעולה אבל בזמן שישבו יעקב ובניו בארץ רעמסס נעשית היא מיטב הארץ בכל מידי דמיטב וקרי לה התם מיטב על שם מה שנעשית כשנכנסו בה והיינו דאמור רבנן הכא בספרי מקום שישבתם בו שנאמר במיטב הארץ וכו׳ או אינו מקשה אלא לשעת גנותה ת״ל אשר יצאתם משם כשהייתם שם היתה מתברכת בשבילכם וכו׳ ע״ש ממנו נקח סעד למאי דאמרן איך שיהיה תמיהא לי איך לא העירו בזה המפרשים ז״ל:
